א רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין לְאַלְתָּר. הַחַיָּה וְהַשְּׁיָירָה וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. הַחַיָּה בְשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר. מֵהָדָא דִכְתִיב וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וִתִּקְשֹׁר וגו׳. שְׁיָירָא. כַּיי דָּמַר רִבִּי סִימוֹן אַחֲוֵי דִיהוּדָה בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רַב. [תִּינּוֹק] כָּל זְמַן שֶׁמּוּשְׁלָךְ לַשּׁוּק אוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו. נֶאֱסַף צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ נַעֲשִׂין לוֹ כִשְׁנֵי עֵדִים. וְהַמְטָהֶרֶת חֲבֵרוֹתֶיהָ. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁינוֹת בְּמִיטָּה וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת וּמְצָתָה טָמֵא הִיא טְמֵאָה וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא. וּבִלְבַד מֵעֵת לָעֵת.